ידידיה מאיר עם שני סיפורים מדהימים, שכנראה לא שמעתם
האיום ה"משפחתי" של אהרון ברק, והדלקת הנרות הקצרה ביותר בהיסטוריה של יולי אדלשטיין בן ה-26. הטור השבועי של ידידיה מאיר
האיום ה"משפחתי" של אהרון ברק, והדלקת הנרות הקצרה ביותר בהיסטוריה של יולי אדלשטיין בן ה-26. הטור השבועי של ידידיה מאיר
אני לא חסיד של אזריה. זאת אומרת - אני לא חושב שהוא גיבור ישראל. אבל אני בוודאי לא חושב שמגיע לו לעבור את כל מה שעובר עליו מאז. לכל החברה הישראלית מגיעה חנינה מהפרשה המוגזמת הזאת
אני מכיר כמה אנשים ששמעו השבוע שהמלחין של “אשת חיל” ושל “מזמור לדוד ה’ רועי לא אחסר” הלך לעולמו, ונדהמו. מה? הוא חי עד עכשיו? אז כן. בשבוע שעבר, בגיל 92 , נפטר ר’ בן ציון שנקר
כבר הרבה זמן אני מסתובב עם ההרגשה שיש דעות ואנשים שכדאי לצנזר. לא, לא על ידי יוזמת חקיקה, אלא לבד. בשיטת עשה זאת בעצמך. להוציא אותם מהפיד, להוציא את עצמי מהקבוצות, בקיצור, לנקות קצת את התודעה
להשתמש במילה "מרגש" כדי לתאר את העלייה שלהם זה אנדרסטייטמנט. אתה עומד בנמל התעופה JFK ורואה תפילות ופסוקים מתגשמים מול עיניך: "שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך", "ותוליכנו קוממיות לארצנו", "וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו"
הפוביה שלי ממסיבות הפתעה לא עברה. הפתעפוביה. מאז יצא לי להשתתף כקהל במסיבות רבות כאלה, ותמיד אני מתבונן מהצד בסבלו של המופתע. כן, סבלו
תהיתי: האומנם זה נכון? האומנם בליל מתן תורה (ולא שזה לא חמור בכל לילה אחר) הרפורמים יקבלו כזאת הכרה מארגון רבני צהר?
תבינו אותם. קבוצת אנשים חיה כאן בתחושה של "לשלטון בחרתנו", במשך שנים. מימי גזיזת הפאות של התימנים ועד לימי אוסלו וההתנתקות, הייתה כאן אליטה אחת ויחידה. היא קבעה
רגע, אם בשני משפטים (שלא ממש זכרתי שאמרתי) גרמתי לעורך הדין האמריקאי שעשה עלייה לארץ, לסיים שישה סדרי משנה - למה שלא אגרום גם לעצמי לעשות את זה?
כשיצאתי משם, ראיתי את מודעת האבל הרבות מודבקות אל מול חומות העיר העתיקה. חומות שראו כל כך הרבה חורבן ובנייה, סיפרו השבוע עכשיו על דמות מיוחדת שנעלמה מנוף הרובע היהודי
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה